על סתימת ביוב וארבעת המינים

פתיחה של סתימה בביוב מתנהלת ככה: בהתחלה זה מסריח קצת ואפשר להתעלם, אחר כך הסרחון מתגבר ומתגבר עד שהביוב כבר פורץ החוצה וחייבים לפתוח את הסתימה. לוקח זמן לאתר את מקור התקלה. כשמוצאים את המקור, זה מתחיל קשה, הכל דחוס ומגעיל, בהתחלה לא רואים את כל מה שהולך, אבל אז הסתימה מתחילה להפתח וכשהג’יפה מתחילה לזרום, אלוהים ישמור.. בדרך כלל אחרי שפותחים את הסתימה הראשית מתגלות עוד בעיות בכל מיני צינורות קטנים יותר, ואז גם בהם חייבים לטפל, תהליך ארוך שאם לא נסיים באופן יסודי, שוב נשחה בביוב. אנחנו בעיצומו של התהליך הזה, קצב הפרשות של המשפחה הקיסרית רק גובר וכבר מתחילים לראות את הזליגות לצנרת המשנה. כמו בכל מאפיה, כשכיסא הבוס מתחיל להתנדנד אז כל אחד מנסה להציל את עורו, ואז החקירות מדלגות מאחד לשני מביטן,לראש המטה של ישראל כץ, מבני הדודים של ביבי לגיסו של שטייניץ והיועץ של שטייניץ, ופתאום חיים כץ ודרעי שוב בתמונה והרשימה הולכת וגדלה ורשת הרקבון הולכת ונחשפת. התהליך הזה, עם כל הצער שהוא מעורר לגבי העבר, שהדברים הללו התרחשו, ומה היה אפשר לעשות עם הזמן והכסף הזה, הוא דווקא סימן טוב לגבי העתיד. עם ישראל לומד לקח בדרך הקשה, ואם זה לא שואה או מלחמת יום כיפור, אנחנו שוכחים די מהר.

תוצר לוואי של התהליך הוא, שבד בבד עם הפתיחה של הסתימה בביוב, אנחנו נחשפים לאיך אנשים שונים מתייחסים לפתיחת הסתימה. אני לא סוציולוג, לא פסיכולוג, ואני מודה שיש פה חלוקה מאד גסה. להבנתי, נוכח ההתייחסות השונה ניתן לחלק את הקהל לארבע קבוצות עקריות: אנשי סְדוֹם, חָשְמַנים, סְנוּזֶרִים, נאיביים.

סתימה בביוב

אנשי סדום:

ההתנהלות והנהנתנות של ביבי ומשפחתו כמו גם הדור החדש של חברי הכנסת בליכוד, הלכה ודחקה גם ליכודניקים ותיקים ושורשיים אל מחוץ למפלגה. מצד אחד, הלך והסתבר ש”מר ביטחון” דווקא בעד ההתנתקות (כן, הוא תמיד ממלמל שהוא היה נגד, הוא הצביע בעד), שהוא עשה את עסקת שליט הגרועה בעסקאות החלפת השבויים בעולם, שהוא לא מסוגל להציב מגנומטר כדי לשמור על הריבונות שלנו בהר הבית וסביבתו, שהוא מתקפל בפני הטורקי (ועוד משלם לו בתמורה), שהוא מצייד את חיל הים שלנו בספינות מאבו-דאבי, את המצרים בצוללות שלנו, ושהוא מאפשר לאירנים לא רק להגדיל את השפעתם בעזה ולבנון, אלא גם להוסיף את סיני וסוריה לחגיגה. שלא לציין את הפצצה האירנית שנבנתה ונבנית במשמרת שלו, בימים אלה ממש. אותם אנשים שאמרו לעצמם “אומנם הוא קצת מושחת אבל לפחות הוא שומר על הביטחון” הבינו שהוא מושחת לגמרי ופוגע בבטחון, ועזבו. גם הליכודניקים שתמכו בו כי הוא “מר כלכלה” ראו איך יוקר המחייה גדל, איך מחירי הדיור מכפילים את עצמם תחת הקדנציה שלו, איך הגאווה שלו על קיטון בחוב הלאומי קרתה בעצם ע”י גלגלול החוב לכיס שלהם (לשיא של כל הזמנים בגרעון של כל משפחה), ואפילו הגאווה על אפס אבטלה היא שקר גס כי מסתבר שהלמ”ס לא סופר חרדים, ערבים, וכל מי שעבד שעתיים בחודש האחרון… אז גם מי שאמר לעצמו “אומנם הוא נהנתן אבל הוא מפתח את הכלכלה שלנו” הבינו את הנזק ועזבו. מצד שני, כבר לא היה מדובר בפרשייה אחת מביכה שניתן להחליק, טעות מיקרית וקטנה בשיקול דעת בעסקה מסויימת, אלא רצף של פדיחות מתועדות היטב ושיטה מושחתת שקלקלה כל מה שביבי נגע בו. כמו בסתימה בביוב הריקבון חלחל מביבי לכל כיוון – לבנו יקירו, לחלק ניכר מאנשי לשכתו, שלא לדבר על חברי מפלגתו.

אז מי בכל זאת נשאר ב “בייס” של ביבי? הייתי תחת הרושם, שחלק ניכר מתומכי ביבי עושים זאת כדי “לדפוק בחזרה את מפא”י על מה שהם עשו לנו”, אבל הקליפה הזאת הלכה והתקלפה. היה גם קו של “זה בסדר שהם לוקחים שוחד, מגיע להם על תרומתם לעם ישראל”, גם הקליפה הזאת התקלפה ואנחנו נחשפים לאמת המצערת והפשוטה: ביבי, דווקא בהתנהלות הרקובה שלו, מייצג חלק לא מבוטל מהציבור. מדובר בכמות גדולה של אנשים ששוחד הוא חלק מהמציאות היומיומית שלהם. הם נותנים למוסכניק שטר של 50 כדי שיכניס את המכונית שלהם לטסט קודם, ושטר של 200 אם הם רוצים שהרכב יעבור טסט למרות התקלה בברקסים. הם משלמים וגובים הכל בשחור ותחת הנהגתו של מר כלכלה הגענו למצב שרבע (!!) מהכלכלה שלנו היא בשחור. ברור שאין להם התנגדות למועדוני חשפנות כי הם מבלים שם בעצמם, הם לא מתנגדים לזנות, הם צורכים אותה בעצמם. גם הנשים שלהם בעד זנות – עדיף שההתעללות תיקרה למישהי אחרת. הגבול שלהם לאונס הוא מאד רחב – קצב בכלל לא אנס, הוא סתם זיין נשים שעבדו אצלו תוך כדי הפעלת כוח. אייל גולן יותר נערץ עליהם היום מאשר בעבר. למי ששואל את עצמו “ואם זה היה קורה לבת שלהם” צפויה הפתעה. לא רק שהבת שלהם הייתה מתגאה ב”חוויה” עם מר גולן, סיכוי טוב שהם היו מפרגנים לה על ההשיג המרשים. אלמלא החשש מהעונש, רבים מהם היו אונסים בעצמם. רבים מהם אונסים למרות החשש מהעונש! אין להם שום כבוד לחוק, אפס מוסר, והכל לגיטימי בדרך להשיג עוד כסף. זה לא “רק” שהם רוצים לבטל את הביטוח הלאומי לגמרי ושאף קשיש או נכה יקבל כסף – כשיש להם הזדמנות הם עוקצים, פורצים, מכים קשישים ונכים במו ידיהם. אז כשהם רואים איך ביבי וחבריו לוקחים כסף מהנכים ומעלים לעצמם את המשכורת הם לא חושבים לעצמם “זה לא יפה” אלא “גם אני רוצה!”. הם בעד לירות במחבל מנוטרל וגאים להצהיר זאת, אבל למען האמת אין להם בעיה לירות במחבל לא מנוטרל שמרים ידיים, לחלק ניכר מהם אין בעיה לירות בערבי באופן כללי. הסודנים הם סרטן ולכן גם בהם צריך לטפל. גם אתיופים הם לא ממש סופרים. או עולים מרוסיה. למען האמת, אין להם בעיה לקחת חיים של כל אחד, אפילו סתם באקראי – זה יכול להיות עם מטען שהם שמים למישהו במכונית ליד גן הילדים שלכם, או סתם בנהיגה הפראית שלהם בכביש. כלומר, לא מדובר באנשים שלא רואים/מודעים לשחיתות של ביבי, הם רואים אותה מצויין וניבנים ממנה. ביבי ומשפחתו הם מודל לחיקוי מבחינתם, ביבי הוא הצ’מפיון שלהם! קצב הוא הנשיא שלהם ואלאור הוא גיבור ישראל עבורם. בהשראתו של ביבי, הם מרגישים בנוח להסיר את המסכות ואנחנו הולכים ונחשפים למספרים הגדולים שלהם ולמלוא כיעורם. בעוד שרבים היו רוצים להביא את ישראל למדינת המופת, ה”אור לגויים” שאנחנו יכולים להיות, הם רוצים להפוך אותנו לסדום. לטפל בבעיה הזאת, אם לא מאוחר מדי, יקח דור.

ד.א. אותו תהליך של “זיקוק” שעבר על מצביעי הליכוד עבר גם על רשימת הליכוד: ח”כים איכותיים, ישרים, שבאמת אכפת להם מביטחון הארץ ורווחת יושביה, עזבו. במקומם נכנסו ח”כים חדשים, חלקם מושחתים בעצמם, שלא מהססים להשתלח בהורים שכולים ונכים, לשלוח ידם לקופה הציבורית, כשגם להם נותן ביבי רוח גבית ותומך בחיוך מהצד.

 

שיקח שוחדeyal

חָשְמַנים:

החרדים (במיוחד בארץ ישראל) גזרו על עצמם גט כריתות מהיהדות – הם כמובן מאמינים שהם “היהודים האמיתיים”, אבל כמו כתות אחרות ביהדות שחשבו כך, החרדים הולכים ומתרחקים משאר היהודים – קונסרבטיביים, רפורמים, ציונות דתית, מסורתיים וחופשיים. אם התהליך ימשך הוא יסתיים בכך שהחרדים יהיו דת או כת אחרת ונבדלת מהיהדות. האם הם יעלמו כמו הצדוקים והאיסיים, או שיתפצלו מהיהדות כמו הנצרות, קשה לדעת כעת, אבל הם על המסלול להיפרדות. בשנים האחרונות ובמיוחד בתהליך של פתיחת הביוב שאנחנו בעיצומו, מתברר שהמרכיב המרכזי ביותר לפיצול הוא לא סביב שמירת מצוות, לא אימוץ או דחייה של הקידמה, ואפילו לא הכותל – למרבה הארוניה, הגורם המפצל הוא דווקא ערכי הליבה של היהדות, ולמרבה הפלא, דווקא החרדים הם אלה שוויתרו על ערכים אלה. החרדים עוסקים בדיקדוקיי דיקדוקים של מצוות זוטות, ובאותה העת מתעלמים לחלוטין מהריקבון המוסרי שכל הנביאים יצאו נגדו, הם מתעלמים משוחד ותאבת בצע, מתעלמים מפגיעה ביתום ואלמנה, ניאוף וזנות, הם בכלל לא רואים את ה”גר החי בתוכך”, ואפילו את השבת הם מבזים – החוקים שהם מעבירים הם רק למראית עין – בעשור האחרון, בזכות “הכלכלה המשגשגת שלנו” מספר היהודים שעובדים בשבת גדֶל משנה לשנה. איך ייתכן שמי שאמור להיות “הכי יהודי” דורס את העקרונות החשובים ביותר ליהדות? התשובה פשוטה – כסף. הרבנים והעסקנים הפוליטיים של החרדים פועלים היום כמו החשמנים הנוצרים של ימי הביניים ומוכרים לביבי ופמליותו שטרי מחילה: “אם שכב נוצרי עם אימו ושם כסף בתיבת כתבי המחילה הרי שיש לאפיפיור סמכות בשמיים ובארץ למחול על החטא, ואם עשה כך חייב גם האלוהים למחול…ברגע שיצלצל המטבע בתיבה תעוף הנשמה עבורה שולם הכסף לגן העדן”. ביבי הרי אינו מאמין לא באלוהים ולא בגן עדן, עבור הכסף שהוא משלם לחרדים הם מוחלים לו על הכל ומספקים לו משהו נשגב יותר אפילו מגן העדן: שלמות הקואליציה. בניגוד לאנשי סדום שהם והמנהיגים שלהם מושחתים עד היסוד, אני מתרשם שדווקא הציבור החרדי כן מתחבר לערכי היהדות, ובעוד שאנשי סדום מושכים אותנו עוד ועוד מטה, במגזר החרדי יש מגמות חיוביות. מנהיגי העדה הבכירים והוותיקים הולכים לעולמם, ולמרות אלפי תלמידי הישיבה (שלא לומר בגלל הישיבות), אין מי שימלא את מקומם. למרות נסיונות מנהיגי העדה להגביה את החומות, בכל זאת יש חשיפה של החרדים לזרמים אחרים ביהדות. הריק המנהיגותי והחשיפה החוצה מטפחים ניצנים של חשיבה עצמאית שאולי תוביל להקאת החשמנים מקרב העדה. לתהליך הזה ייקח עשור במקרה הטוב להבשיל.

סְנוּזֶרִים:

הציונות הדתית תפסה עמדות מפתח במדינת ישראל, ובצדק. הם חדורי מוטיבציה (וגם אמונה), הם נכונים לעבוד קשה ולהקריב את עצמם. בניגוד לחרדים שבמידה רבה ממודרים מהנעשה במדינה, הם מעורים בה הייטב ומודעים לרקבון. נראה כי חלק ממנהיגי ציבור זה, גם הם חשמנים, ומוכרים לביבי שטרי מחילה תמורת כסף עובר לסוחר, ואולי חלקם אפילו שייכים לאנשי סדום, אך למיטב התרשמותי, הרוב המכריע של ציבור זה, גם בקרב המתנחלים, לא שייך לקבוצות אלו. לדעתי רוב הציונות הדתית הם אנשים ישרים, שערכי הליבה של היהודות בכלל ומוסר בפרט חשובים להם, ושאי אפשר לקנות אותם בכסף. את שתיקתם של אלה קונים בחלום על ארץ ישראל השלמה. הציונות הדתית חרתה על דגלה את שלמות הארץ – השלמות הגאוגרפית, גם במחיר של פירור הארץ בכל היבט אחר. לדעתי ברור להם שלביבי אין שום פתרון אמיתי למצב הקיים, יתרה מזאת, גם אם הם היו מציעים פתרון כזה, ביבי לא מסוגל ליישם אותו – הוא לא מסוגל להתמודד עם בעיות קטנות הרבה יותר. השיטה של ביבי להתמודד עם בעיות באופן כללי והשטחים באופן ספציפי היא הקפאת מצב תוך כדי מאמצים הולכים וגוברים למשוך עוד יום. הציונות הדתית היא כמו כל אחד מאיתנו שהשעון המעורר שלו מצלצל – אנחנו יודעים שיש דברים לעשות, ושאם נאחר יהיה לנו יותר קשה לעשות אותם, אבל אנחנו לוחצים על “סנוז” ומושכים עוד כמה דקות במיטה החמה, ועוד כמה דקות… אבל בסוף אין ברירה וחייבים לקום, ולהתמודד עם הדבר הזה בחוץ שנקרא מציאות. כך או אחרת, הציונות הדתית נעדרה מהמחאה של 2011 והיא נעדרת מהמחאה היום. כבר הרבה שנים שהציונות הדתית מושכת את הנמנום שלה במיטה, לגנוב עוד כמה דקות של חלומות נעימים, כשכל לחיצה על הסנוז קונה לביבי עוד יום שהוא כל כך צריך כדי לעשות כלום. אם הם באמת רוצים לקחת אחריות ולהוביל, הם צריכים להתעורר ולצאת מהמיטה. זה יכול לקרות מחר, זה יכול לא לקרות בכלל. כמו המשיח.

נאיביים:

אם אתם קוראים את המילים הללו, רוב הסיכוים שאתם שייכים לקבוצת הנאיביים. אתם לא מושחתים, אתם כנראה לא חרדים, וגם אם אתם בעד ארץ ישראל השלמה, אתם לא מוכנים שהיא תהיה שלמה וחרוכה. אתם כנראה לא מודעים לגודל של הקבוצה הראשונה, כועסים על השניה, ומאוכזבים מהשלישית. אתם גם חושבים שיש זמן – בזה אתם טועים. אם אתם קוראים את המילים הללו כשאתם בעבודה, בבית קפה, ברכבת, על הספה בסלון בין ערוץ לערוץ, כל הדברים האלה יכולים להעלם מהר מאד. אם מספיק אנשים בקרב החברים שלכם, שגם הם שייכים לאותה קבוצה, יחשבו שכבר אי אפשר לתקן את המצב, הם יתחילו לעזוב. בהתחלה פעם בחודש מישהו יגיד לכם “שמעת ש… עבר ל… והתחיל לעבוד ב… ?” אחר כך כל שבועיים, כל שבוע, ומהר מאד כבר לא יהיה מי שיעדכן אתכם. עם כל הכבוד לצרפתים שאולי יבואו במקומם, יהיה לכם פחות עם מי לדבר, המיסים יתחילו לעלות, יחד עם מספר ימי המילואים בשנה, פתאום יהיה קשה להשיג מקום על טיסה, התורים בכל השגרירויות יתארכו, והחדשות הטובות – מחירי הדירות ירדו. ירדו חזק. זה לא יקרה בהדרגה אלא במפולת. בבת אחד כל העסק יתחיל לקרוס ולא משנה כמה תרצו לשנות את המצב, כבר לא תוכלו, השאלה כבר לא תהיה האם נתרסק אלא מי ישאר לכבות את האור. אתם לא תרצו להיות אלה שכבר לא מצליחים למכור את הבית בכלל, אז תמכרו אותו ב 50% ממה שקניתם ותעלו למטוס הראשון שבו תשיגו כרטיסים. את המדינה לקח 70 שנה להביא למצבה היום, תהליך החיסול יכול לקחת 70 שבועות. בהתחלה אנשי סדום יתחיל עם הססמאות בסגנון “איזה יופי, תחזרו ל… של אמא שלכם ותעזבו אותנו”, החשמנים ישמחו כי הם יוכלו להתפשט ליותר ערים שמתרוקנות, הסנוזרים יחשבו שאולי המשיח באמת מגיע, אבל יתחילו קצת לדאוג. מהר מאד זה יסתיים ב”איש את רעהו חיים בלעו”, בשביל לסגור את העסק סופית לא יצטרכו את אירן, עאהד תמימי תספיק.

אז מה עושים?

קודם כל חושבים ומחליטים – אם אתם מחליטים שכבר הכל אבוד, תארזו. תסגרו פה את העסק יחסית בלי לחץ, תמצאו את המקום שהכי מתאים לכם, תבררו לגבי ישראלים שכבר שם, עבודה. אם אתם מחליטים שלא הכל אבוד – צאו לרחובות. אנשי סדום כל הזמן בוחנים אתכם, אם אתם לא נוכחים, הם מקבלים יותר כוח וביטחון. אם אתם לא מגיבים החשמנים רק מעלים את המחיר של שטרי המחילה, ואנשי הקהילה שלהם לא מודעים שיש עולם אחר בחוץ. רק קול גדול מהרחוב עשוי להעיר את הסונזרים והכי חשוב בלעדכם המחנה שלכם יתייאש. החברים שלכם צריכים אתכם, אל תתנו להם לעמוד שם בצומת לבד.

Advertisements
על סתימת ביוב וארבעת המינים

על שחיתות ולחות

למרות הלחות

בקיץ 2011 יצאתי יחד עם המוני ישראל להפגין ב”מחאת האוהלים”. המחאה הזאת התרחשה פחות או יותר במקביל למחאת הקוטג’, ל”אביב הערבי” ולמחאות אחרות בעולם, כך שנראה היה שנושא הדיור נבחר לייצג את יוקר המחייה, אבל הייתה תחושה שמדובר במשהו הרבה יותר חמור ועמוק. המחאה הענקית הזו כמעט ולא נשאה פרי. היא אומנם הכניסה אנשים חדשים לפוליטיקה הישראלית, ברובם ראויים, אבל האנשים הללו לא הצליחו לשנות במאומה את המציאות הישראלית – חלקם מכיוון שלא ניתנה להם הזדמנות לשנות, וחלקם מפני שאין להם מושג איך לשנות. כנהוג במחוזותינו, הוקמו מספר וועדות שהצליחו יפה מאד למסמס את המחאה, ושש שנים לאחר המחאה, במבחן התוצאה, הדיור רק עלה וכך גם יוקר המחייה. בעוד שרמת החיים של מרבית התושבים נותרה יחסית קבועה במהלך שש השנים האחרונות, החוב של משקי הבית גדל משמעותית – כלומר, מאחר ולא הצלחנו להוריד את יוקר המחייה והוא רק עולה, אנחנו לווים יותר כסף כדי להישאר באותה רמת חיים. הצמצום בתקציבי הממשלה על שירותים ציבוריים רק מגדיל את ההוצאות ואת החובות שלנו בהתאם. להתנהלות הזאת יגיע מתישהו סוף, והוא יהיה כואב לכולם – גם למי שלא שקוע בחובות, בוודאי למי שכן. התמוססות המחאה גם העלתה את הרף. כדי לנסות בכל זאת להשיג משהו, המחאה הבאה תצטרך להיות חריפה יותר.

האסימון נופל

אחרי שש שנים של חוסר הבנה על מה באמת הייתה צריכה להיות המחאה של 2011, ולמה היא כשלה, בסוף נפל לי האסימון והבנתי שבעיית השורש היא כמובן – השחיתות. דאא!!! אולי חלק ידעו את זה כבר ב 2011 אבל לא רצו להעלות אותה על נס כדי לא לתת למחאה גוון פוליטי מדי, או מכיוון ששחיתות היא לא נושא ספציפי כמו קוטג’ או דיור והיה חשש שלא מספיק אנשים יתחברו לזה. בכל מקרה, לי לקח שש שנים להבין. לאחרונה התחילו לצוץ הרבה מאד מחאות קטנות ברחבי הארץ, כמו ב 2011, כל אחת בעניין אחר. אצלנו זה היה סביב נושא תעשיית הגז שרוצים להקים לנו מול הפרצוף. אני מאד שמח שיש למדינה הרבה גז, ומקווה שישתמשו בו כמה שיותר. אבל כשאתה למד על חומרי גלם אחרים שהולכים להכניס לארץ כדי לנקות אותם פה (כלומר, להשאיר פה את כל הזיהום) ולמכור אותם לחוץ לארץ כדי שמישהו יגזור עליך קופון, זה מרגיז. במקומות אחרים זה היה על “שוד הגז”, על רצח נשים, על מיכלי האומניה, על ביטול עבודות הרכבת בשבת, למען קצבאות הנכים, כנגד הפגיעה בחקלאות, נגד הבנייה על החופים, ועוד ועוד. כשעשיתי קצת zoom out לכל המחאות הללו, התמונה התבהרה וראיתי שהשחיתות עומדת בבסיס של כולן. לשמחתי, כל מיני גופים שהיו חדי אבחנה ממני וזיהו זאת הרבה לפני, כמו התנועה לאיכות השלטון, וקבוצות ברשת כמו “צדק חברתי” כן העלו על נס את השחיתות, ויש מספר לא מבוטל של הפגנות בדיוק על הנושא הזה. השאלה היא האם זה יתפוס. האם מספיק אנשים יבינו שהמילה הגדולה הזאת “שחיתות” פוגעת בהם באופן אישי, במשפחה שלהם, בעם שלנו.

מדריך למושחת המתחיל

Related image

שחיתות היא כאמור מילה גדולה, אבל כמו הרבה מילים גדולות היא מתארת משהו מאד פשוט שכולנו יודעים לזהות בשנייה. מדובר באדם שמקדם משהו באופן אקטיבי, או נמנע מלעכב משהו באופן פסיבי, שלא לשם טובת האנשים שהוא אמון עליהם, אלא לטובתו האישית. יש כמה רמות של שחיתות, ככל שהרמה עולה, הפגיעה יותר חמורה, היא פוגעת ביותר אנשים, היא יותר עמוקה ולכן לוקח יותר זמן לזהות ולמגר אותה.

השחיתות בארץ השתכללה עם השנים, ולמרות ה”קידמה” שלא פסחה גם על תחום השחיתות, יש לא מעט אנשים שעדיין מעדיפים את היחס האישי ומשתמשים ב good old fashioned מעטפות כסף מתחת לשולחן. השיטה הזאת מאד נפוצה בליגה ב’ של השחיתות בה משחקים מנהלים בארגונים שונים, פקידי ממשל זוטרים, ועובדים יחסית בכירים ברשויות מקומיות, אם כי מתברר כי גם מושחתים בליגות גבוהות יותר עדיין נהנים מדי פעם ממעטפת כסף מזדמנת לשם הנוסטלגיה. הכסף המהיר משמש לקיצור תור לניתוח או בוועדה מחוזית, לקבלת הייתרים שלא לפי החוק ועוד. בליגה א’ משחקים המושחתים המתוחכמים יותר, שבמקום מעטפות מעבירים כספים דרך עסקאות מפולפלות, חברות קש, חשבונות באיים שאפילו קפטן ספארו ושודדי הקריביים לא יודעים על קיומם, תוך שימוש בחברים, בני משפחה ומאכרים. בגלל השחיתות בליגות הנמוכות אתם משלמים יותר ארנונה ממה שאתם אמורים (כי הרבה לא משלמים שלא בצדק), אתם מחכים עוד חודשיים לתורכם לבדיקת מומחה בבית החולים, אין מערכת כיבוי בבית הספר של הבן שלכם, ולפעמים בסתיו מרפסות בארץ נושרות מהרוח.

בליגה הלאומית רמת השחיתות גבוהה יותר. רוב השחקנים בליגה זו דוגלים באסטרטגייה שהייטיב לנסח קוהלת במשפט “שלח לחמך על פני המים, כי ברוב הימים ימצאוך ויתנו לך ג’וב מפנק ותנאים דה לוקס”. מדובר באנשים יותר זהירים, שדוגלים בשחיתות שבהימנעות. מדובר באנשים שצריכים לפעול כנגד עוולות, ולא עושים זאת, מפני שהם יודעים שלפעולה שהם כן צריכים לעשות יהיה מחיר בקרב המפוקחים שלהם, והם לא רוצים להסתבך איתם. להפך, הם רוצים למצוא חן בעיני המפוקחים כי מיד בתום השירות הציבורי הם רוצים לעבוד אצלם. בקבוצה הזאת אנחנו מוצאים למשל ראשי מועצות, פקידים בכירים, מנהלים בכירים בבנקים, מנכ”לים של משרדי ממשלה, פה ושם קציני צבא בכירים, ולא מעט חברי כנסת. בגלל השחיתות בליגה הלאומית בניינים מסתירים לכם את הרוח והנוף למרות שהם לא אמורים לקום, אתם נושמים אוויר מזוהם, לוקחים לכם כסף מהפנסיה ומלווים לפושטי רגל, הצבא סוגר עסקאות על מוצרים שהוא לא באמת צריך או לא באמת מקבל, במקום למגן את הנגמ”ש של הבן שלכם, אתם לא יכולים לשכשך בירקון או בקישון, לא יכולים לטייל בעברונה ואשלים (נכון לשעה זו, אולי כבר יש עוד נחלים סגורים), ועוד ועוד.

בליגת העל אנחנו מוצאים את אלה שקובעים את הכללים ואלה שאמונים על קיומם. הקבוצה הראשונה בליגה זו מורכבת בעיקר משרים וחברי וועדת הכספים. הם אלה שקובעים את החוקים (ההצבעה בכנסת היא סתם הצגה, הכל נסגר בוועדת השרים לחקיקה), הם אלה שמתעלים את הכספים הגדולים ואליהם פונות החברות הגדולות. בגלל זה מתים פה יותר מדי אנשים מסיגריות (שר הבריאות חושב שסיגריות זה סבבה), בגלל זה מקימים פה מתקנים מזהמים נוספים (המשרד להגנת הסביבה הוחלף במשרד להגנת המתווה) בגלל זה מחיר הגז מופקע ואת משלמים מחיר חשמל גבוה, בגלל זה מקימים תאגידי מים ואתם משלמים מחיר מים גבוה, התמלוגים על משאבי המדינה מגוחכים ואתם משלמים מיסים גבוהים, בגלל זה מס החברות דופק את החברות הקטנות ומצ’פר את הגדולות, בגלל זה ים המלח הוא לא רק המקום הכי נמוך בעולם, הוא גם המקום הכי נעלם בעולם, בגלל זה אין פה פיקוח על הבנייה ולכן כל יום בממוצע נהרג פה עובד בניין, בגלל זה אין פה תחבורה ציבורית ראוייה ומחירי הדלק, מיסי הרכב ומחירי החלפים בשמיים, וכל יום נהרג פה מישהו על הכביש, בגלל זה מייבשים את החקלאים, מספסרים להם באדמות ורצים לקנות עגבניות בטורקיה, בגלל זה מחירי הדיור עצומים, העמלות בבנקים מהגבוהות בעולם, ומוצרים שמיוצרים בארץ יותר יקרים כשהם נמכרים קילומטר מהמפעל שייצר אותם, מאשר ביבשת אחרת. לעומת שחקני הליגה הלאומית שעוברים בדלת המסתובבת בקלות יחסית, מכיסא המפקח למשרדי המפוקח, במקרה של ליגת העל אנחנו קצת יותר מקפידים והמעבר אמור לקחת יותר זמן. אבל כבר אין להם סבלנות להמתין לאתנן – בזה אמור לטפל חוק הג’ובים. הקבוצה השנייה בליגת העל כוללת קצינים בכירים במשטרה, נציגים בפרקליטות, היועץ המשפטי לממשלה ואפילו שופטים בבתי המשפט. הם אלה שקובעים במי יטפלו, ולא פחות חשוב: כמה מהר, ובכמה נחישות. לאחרונה מתברר כי עיקר המרץ שלהם מופנה דווקא כנגד פעילים חברתיים, מפגינים וחושפי שחיתות. השופטים, שלמרבה הצער חלקם (הקטן, אבל עדיין) מתבררים כמושחתים בעצמם, תורמים למצב שלא מרוע לב אלא מעודף טוב לב: לעיתים קרובות הם דורשים רף הוכחות גבוה מכדי שאותם חוקרים ופרקליטים שכן עושים את עבודתם נאמנה, מסוגלים לספק באמצעים הדלים שעומדים לרשותם ונוכח עומק ותחכום מעשה השחיתות. השופטים דורשים הוכחה לגבי “מצב התודעה של הנאשם” (נכון, נתנו כסף לאחיך בגלל החיוך שלו ולא בתור שוחד לך..), מתחשבים יותר מדי בעברו ה”מפואר” של הנאשם (אי אפשר לספר כמה הוא תרם לביטחון המדינה. אבל זה יופיע בספר), תרומתו לבתי חולים ונזקקים (מכספים שהוא גנב מאיתנו), או שהוא בכלל העביר את כל השוחד שקיבל לעמותה (בכלל בלי שיצא לו או לאשתו שמנהלת את העמותה שום דבר טוב מזה – ממש רובין הוד). לא “מרימים מסך” כדי למצות את הדין עם חברי דירקטוריון שמועלים בתפקידם, לא מחילים חבות אישית על מנהלי חברות שפוגעים בסביבה, ובסוף פוסקים עונשים פעוטים שלא מביאים לידי ביטוי את הנזקים העקיפים של מעשי השחיתות, נזקים חמורים הרבה יותר מבניין מכוער באמצע העיר או הרצת מניות בבורסה. כי בגלל שהם לא ממצים את הדין עם העבריינים למען יראו וייראו, צריך להחמיר את הרגולציה ולהעמיס את הבירוקרטיה על כל המערכת, וכך למשל, בגלל ראש מועצה אחד שסרח ולא תלו בכיכר העיר, ראש המועצה שלכם שהוא טוב וישר (אני מקווה) צריך מכרז וחמישים אישורים בשביל תיקון של דרך בורמה שעוברת בשכונה שלכם. עוד משתתפים בליגה הזאת הם הטייקונים כמובן. עליהם אין מה להרחיב, הם מזינים את המערכת בכסף וג’ובים, הם ממנים דירקטורים שיהיו שפוטים שלהם, ושואבים לכיסם את הכסף מהמשקיעים, הציבור, ומהעובדים שלהם ככל שהם רק יכולים.

Image result for neo meets the architect

I am the Architect. I created the Matrix

ובקצה הפירמידה של השחיתות נמצא הארכיטקט. הוא מנהל את כל הליגות. הוא זה שקובע מי אלה שקובעים את הכללים, מי אלה שאוכפים את הכללים, מה לאכוף, על מי לאכוף. כל משרד ממשלתי הוא בכוונה מפקיד בידי האדם שהוא בעל הכי פחות סיכוי להצליח בתפקידו, ואם אפשר שגם יהיה לעומתי למערכת עליה הוא מופקד ונטול כל הערכה בתחום. בגלל זה למשל ליברמן (אפסנאי לשעבר, ממוטט את שלטון החמאס להיום) הוא שר הביטחון, דרעי (עבריין מורשע) שר הפנים, רגב (הספר האחרון שקראה הוא “הסיר של נפתלי”) שרת תרבות, שקד (ממפלגת לעלות עם בולדוזרים על בג”ץ) שרת משפטים, ובנט (בוא נכניס קצת בית מקדש לבית הספר) שר החינוך. לשר האוצר הקודם (לפיד) היו כוונות טובות, אבל הוא יכל לנהל את נאס”א עם אותה מידה של ניסיון ובאותה מידה של הצלחה שהוא ניהל את משרד האוצר. כחלון אומנם בעל ניסיון רלוונטי במשהו, אבל כחלון מנוע מלעסוק “רק” בנושא הכלכלי החשוב ביותר במדינת ישראל מיום היווסדה (מתווה הגז) ולכן גם הוא מוגבל בתפקודו. חלק מהשרים, אולי יכלו למלא תפקידים אחרים בממשלה במידה סבירה של הצלחה, אם רק היו נותנים להם הזדמנות לפעול בתחומים שיש להם מושג בהם. נדמיין מצב שבו מאמן נבחרת ישראל בכדורגל צריך לשבץ את השחקנים לפני המשחק. כבר אין מה לעשות, זאת הרמה של המאמן, זאת הרמה של השחקנים, זה מה יש ועם זה נחטוף שלוש אפס מול אלבניה. המאמן שם את השוער ושני הבלמים בתור חלוצים, את החלוצים בתור בלמים, את רואי החשבון בתור קשרים ואת נהג האוטובוס בתור שוער, מה היינו חושבים עליו? (טוב, במקרה של נבחרת ישראל לכדורגל אולי היינו משבחים אותו על השיפור בתוצאות, זה כבר סיפור אחר… )

כלומר, במקום לעשות כל מאמץ לשפר את תיפקודה של ממשלתו, ארכיטקט השחיתות הוא המכשול הגדול ביותר להצלחתה. וכשאתה בכוונה שם אדם שלא יודע לנהל את המערכת עליה הוא מופקד, אז הנכים לא מקבלים קיצבה ראויה, מרבית ניצולי השואה עניים, מורים לא מקבלים את שכרם בזמן, הכיתות צפופות, הכבישים צפופים, נשים מוכות לא זוכות לסיוע, חולים מאושפזים בחניה של בית החולים, אין דואר, מספר תאונות הדרכים עולה, ואם כבר נהג שיכור דרס מישהו למוות, המשפט נמשך חמש שנים. הארכיטקט גם ממנה את שומרי הסף על בסיס נאמנותם האישית אליו. לא ירחק היום וגם קצינים בצבא ימונו לפי שיקול זה, כמו אצל אסד. אחלה.

עזה, הכותל, אירן, אמריקה.

לארכיטקט עוד תרומה מכרעת ביצירת התשתית לשחיתות והיא ההשפעה על התקשורת. ראינו איך ממשלה נפלה כדי שהוא יוכל לקבל עיתון משלו. אחר כך ראינו איך הוא מיישר קו עם מו”ל עיתון אחר, ומשקיע את כל כולו בענייני התאגיד. ההשפעה על אמצעי התקשורת נועדה כדי להגביר את הסיקור החיובי על משפחת הקיסרות, ולהסיט את הדיון מכל ענייני השחיתות כדי שלא ניצא לרחובות ונדיח אותו מכסאו. כמובן שגם לתקשורת אינטרס רב להשאיר את המצב על כנו מפני שמרביתה נשלטת ע”י הטייקונים שהם הנהנים העיקריים מהמצב הקיים, ולכן מרבית התקשרות משתפת פעולה, דוחקת לשוליים כל נושא שעשוי לערער את המצב הקיים, ומסממת אותנו במסך עשן. כמה מלל נשפך על ה”קוד האתי”? פי מאתיים מאשר על פישמן. “מתווה הכותל” זכה ליותר סיקור וברבור מאשר כל הנחלים המורעלים, ים המלח ומפרץ חיפה גם יחד.

אבל לארכיטקט יש יכולת שאפילו לתקשרות אין, מפני שהוא יכול לא רק להדגיש או להחליש נושאים שעל סדר היום, אלא הוא יכול לקבוע מה יהיה ב”תפריט” של סדר היום,  אילו “מנות” התקשורת יכולה להגיש לקהל. את זה הוא עושה תוך שימוש במיומנות הגדולה ביותר שלו – סיכסוך.

ברמה הבסיסית, יש את נורמת הפלגנות הרגילה שמתבטאת בעיקר בליבוי האש בין שמאל וימין, תוך שימוש בשוברים שתיקה, הצל, בצלם, מתנחלים קיצוניים, רבנים וגרבוז. ארכיטקט השחיתות משחרר מדי פעם הסתות מתקדמות יותר כמו נגד קציני צה”ל, נגד הורים לילדים חולים בסרטן ואפילו נגד משפחות שכולות – אם השרים (הלעומתיים מלכתחילה) הם אלה שמעורבים בסכסוך – מה טוב: שהנתינים יריבו עם המורים, הרופאים והאחיות, נהגי האוטובוס, השוטרים ואחד עם השני. ההמנענות שלו מלשים את הנוגעים בדבר במקום, משדרת מסר ברור שזה רצוי לו, הוא מתבונן מהצד בצדדים המתקוטטים ומחייך בסיפוק.

כשהעניינים מתחממים, ופתאום יותר מדי אנשים מתחילים לדבר על שחיתות, וצוללות, וגלידה, וסיגרים, וגז ותספורות, מכניסים להילוך שני ומתחילים לעורר את עניין הדת ומדינה. זה תמיד תופס. ענייני עבודות רכבת בשבת, תחבורה ציבורית בשבת תמיד טובים בתור מיסוך עשן, ואם צריך אז תמיד אפשר להכניס גיוס החרדים (אין כמו הפגנה המונית בירושלים בשביל להסיט את הדיון), אפשר לשלב את הכותל, ואפילו ליצור “משבר ענק” עם יהדות ארצות הברית. הנה לכם נושא חשוב לדבר עליו.

אבל השוס הגדול, מי שתמיד גורף את הקופה ותשומת הלב, זה נושא הביטחון. מדינת ישראל אכן מוקפת אוייבים. לנו, כאזרחים שסופגים את האש הן בבית והן בחזית בסדיר או במילואים, מלחמה היא דבר רע מאד. לארכיטקט השחיתות מלחמה זה דווקא דבר מצויין – מלחמה היא אם כל הסיכסוכים. בכל רגע נתון אפשר למצוא סיבה, ובתוך שבוע להסלים את המצב משקט (יחסי), למלחמה כוללת. אפשר תמיד “לסמוך” על השכנים שלנו שישתפו פעולה, ולבחור עם מי אנחנו רוצים להתגושש ולכמה סיבובים. שימור המצב שבו אנחנו במרחק שבוע ממלחמה בכל רגע נתון, הוא לפיכך, עוד מרכיב מהשחיתות. ניתן היה לצאת מהמצב הזה או ע”י שלום (קר/חם/מוגז כל סוג), או ע”י הכרעה טוטאלית של האויב – יש לנו את הפריווליגיה לבחור בין שתי הדרכים. ההמנעות משני הפתרונות הללו נועדה להשאיר את אופציית המלחמה המיידית במגירה למקרה שהנתינים יתחילו לעלות על בריקדות. תמיד טוב לזרוק לאוויר שאולי תהיה מלחמה בקיץ, סתם כדי להזכיר לכולם על מה הם באמת צריכים לחשוב. ואם על הדרך אפשר לקנות כמה צוללות ולעזור לבן דוד, לא תפרגנו לו?

דווקא מצאתי משהו שמשותף לכוווולם!

למרות שבמשך שנים כולם פה מסוכסכים עם כולם, (כאמור, בכוונת מכוון) תהליך המביא לפירור החברה הישראלית, אם יש דבר “יפה” בשחיתות בישראל של 2017 הוא שהיא חוצה את כל הקשת הפוליטית, דתות, מרכז ופריפרייה, חופשיים וחרדים, אשכנזים ושזופים, צמחוניים וקרניבורים, מעריצי ירדנה ארזי וסטטבוי. גופים שהיו חתומים על הישגים מרשימים במדינה כמו קק”ל והתעשייה האווירית, מתבררים כיום כרקובים מן היסוד, וועדים גדולים רקובים גם הם, ולאט לאט השחיתות שולחת גרורות למשטרה ומערכת בתי המשפט. ייתכן ויש עשרה צדיקים בסדום, אבל כנסת ישראל ובוודאי ממשלת ישראל, מושחתות בלי הרבה הבחנה בין הסיעות. הליכוד שהתחיל את דרכו עם הרבה ח”כים צנועים, ערכיים וישרים, אחרי מספיק שנים בשלטון התדרדר ל”נטו מיקי זוהר”. את השחיתות בישראל ביתנו (הם פירשו את שם המפלגה באופן מילולי מידי) תקצר היריעה מלתאר, כמו גם בקרב המפלגות החרדיות. גם מפא”י של סוף דרכה הייתה מפלגה מושחתת – הפרשיות שנחשפו על חלק מבכירי המפלגה (חפשו את אשר ידלין, אברהם עופר, מיכאל צור)  היו קצה הקרחון, וזאת הייתה כנראה הסיבה האמיתית למהפך -לציבור נמאס. מי שחשב שמפלגת העבודה היום נקייה לחלוטין, קיבל את הבחירות להסתדרות לפנים. העניין הזה מאד עצוב אך אולי פה תמונה גם התקווה – אם מספיק אנשים יצליחו להתעלות מעל הסיכסוכים שזורקים לנו כל העת, ולהתעקש לנעוץ שיניים בנגע השחיתות, יש סיכוי שנצליח למגר אותה. השחיתות מזינה את ריסוק החברה הישראלית וניזונה ממנו – ככל שיותר קשה לחיות בגלל השחיתות, כל איש דואג רק לעצמו, בלי להתחשב בזולת ובכללים, והשחיתות גוברת. השחיתות וריסוק החברה כרוכים זה בזה והם הם האיום הקיומי. לא אירן, לא עזה, ואפילו לא היהודים הרפורמים… אם נלחם בשחיתות, אולי על הדרך, ניזכר שאנחנו יכולים אפילו להסתדר אחד עם השני ולחזור לנוע כחברה שיש לה הרבה פנים, אבל היא מתקדמת יחד על דרך אחת – דרך הישר. אולי זה יקרה אפילו הקיץ. תמצאו הפגנה קרובה ותצטרפו. וקחו כובע.

על שחיתות ולחות

ועד בית

נניח שאתם גרים בבניין.

יש לבניין ועד בית שנבחר ברוב קולות. ברגע שהוא נבחר, זה כבר לא משנה איך הוא נבחר, איך הוא תיפקד בשנה שעברה, מי בחר בו ולמה. הוא נבחר. נקרא ליו”ר הוועד נתן.

עכשיו מסתבר שיש פיצוץ בצינור מים הראשי של הבניין – נתן לא דואג לטפל בזה, שינזל, התשלום מתחלק בין כולם ולו יש מספיק כסף.

יש סתימה בביוב והבניין מסריח מחרא – נתן לוקח את הזמן, הוא גר בקומה העליונה, הריח לא מגיע עד למעלה.

יש כמה דיירים בבניין שכבר שנים לא משלמים ועד בית – נתן לא ממש מתעקש איתם, אחרי הכל, הרבה מהם בוחרים בו כבר כמה שנים לרשות הוועד.

המעלית מקולקלת והקשישים והנכים בבניין למעשה כלואים בדירות שלהם – זה דווקא טוב לנתן שהם לא מגיעים לבחירות שמתקיימות במקלט של הבניין.

הכניסה לבניין מטונפת, הגינה מסביב מוזנחת וכל הצמחים נבלו

כמה שכנים בנו תוספות לדירות שלהם, כל אחד איפה שהתחשק לו, כל אחד בקומת הקרקע גם שם833 מחסן בשטח הציבורי.

היו כמה אירועים של דקירות בבניין

פריצות לדירות בבניין זה עניין שבשגרה

23 איש נדרסו בחנייה של הבניין

נשים מפחדות להסתובב בחדר המדרגות כי היו כבר כל מיני מקרים…

יש שכנים ששמים מוזיקה באמצע הלילה, אחרים עושים על האש בחצר, שכן אחד אפילו שורף בחצר את הזבל שלו.

כשיורד קצת גשם החשמל קופץ והכניסה לבניין מוצפת

דואר לא מגיע

הבנתם את הרעיון. נתן הזה לא עושה שום דבר כדי לטפל בכלללל הבעיות האלה, הוא לא שם קצוץ על אף אחד מהשכנים, בקושי אפשר להשיג אותו, ושכבר מצליחים כן לתפוס אותו ולהתלונן אז יש לו תרוצים להכל – ההצפות זה בגלל הגשם, הדקירות זה מהבניין ליד, את המעלית יתקנו במהלך השנים הבאות ולגבי ההטרדות המיניות – תתקשרו למשטרה.. גם כששואלים אותו מה קורה עם תוכנית תמ”א 38 שכבר מדברים עליה 9 שנים ואולי תעזור להציל את הבניין מלקרוס, הוא מוצא תרוצים ללמה היא מתעכבת.

פתאום, מגיע קבלן מסויים שמציע בעצמו לעשות בבניין תמ”א 38. והפלא ופלא, בבת אחת נתן מתעורר לחיים! פתאום הוא כבר לא פלגמט, פתאום הוא מתקתק עניינים. פתאום הוא נחוש! פתאום התוכנית הזאת, שמציע הקבלן הזה, זה הדבר הכי טוב שקרה לדיירי הבניין! אם יש דיירים שמתנגדים הוא מפיץ עליהם עלילות. הוא לא בודק מה כל הדיירים רוצים, הוא מחליט בעצמו, ואם יש בעיות חוקיות הוא שוכר עורכי דין ושאר יועצים (מכספי הוועד) מוצא כל מיני פרצות בחוק, מסלק את הגזבר והכל כדי שהתוכנית עם הקבלן תצא אל הפועל. מהר מהר חייבים להוציא לפועל את התוכנית הזאת, כי אם לא, אז… אז הבניין מימין לנו יעשה תמ”א 38 לפנינו ואז… ואז הם יעשו לנו יותר צל על הבניין ויסתירו לנו את הנוף. והתמ”א שאנחנו נעשה תשפר לנו את היחסים עם הבניין מצד שמאל, כי נעשה להם צל ויהיה להם יותר נעים. זה גם לא מפריע לנתן שלקבלן הזה יש ברקורד איזה כתם קטן של אי עמידה בחובות לדיירים. הוא אומנם מאד עשיר, כי כשהעסקים הולכים טוב הוא יודע לשאוב אליו לכיס את הכסף, אבל כשהוא מהמר לא נכון ומפסיד כסף, החוב מתגלגל על הבע”מ… ומשם לכיס של הדיירים.

עכשיו, אתם בתור דיירים בבניין. אם נתן היה תמיד מתקתק עניינים ובמשך שנים מטפל בבעיות, דואג שהבניין יתוחזק כמו שצריך, שיהיה בטוח ונעים לגור בו, שלנכים ולקשישים תהיה נגישות טובה, שהאינסטלציה תהיה תקינה ואם בכל זאת יש נזילה או סתימה היא תטופל מיד, שבחנייה לא תהיינה תאונות כל שני וחמישי, שכולם ישלמו ועד בית, שלא כל אחד ירעיש מתי שבא לו ויוסיף חדרים איפה שבא לו, שהגינה תטופח והמקלט יהיה מוכן, שדברים פשוטים כמו דואר יעבדו, הייתם מרגישים שבאמת יש מי שדואג לכם ושיש על מי לסמוך. אם כל זה היה קורה במשך שנים, הייתם סומכים על נתן גם בענייני התמ”א 38. אם נתן היה כזה תקתקן ונחוש תמיד, רוב הסיכויים שלא היה לוקח כל כך הרבה זמן עד שהתוכנית הייתה יוצאת לפועל. אבל גם אם היה לוקח הרבה זמן, הייתם סומכים על נתן שזה לקח זמן כי היה קשה למצוא קבלן מספיק אמין, ואת זה שהציע את התוכנית הכי משתלמת לכם, הדיירים. 

אבל נתן הזה? עם ההתנהלות הזאת שהוא לא סופר אתכם ולא מעוניין או מסוגל להתמודד עם שום בעיה, זה קצת מריח לא טוב שהוא פתאום נחוש. מה, פתאום הוא ראה את האור? בתור דיירים, מה הייתם חושבים נוכח פרץ האמביציה של נתן? אני בתור דייר בבניין לא הייתי קונה את כל התרוצים המצוצים מהאצבע ולא הייתי מעלה בדעתי שפתאום לנתן אכפת ממני. מה שהייתי חושב זה שנתן רואה איך הקבלן הזה דואג לכל החבר’ה האחרים שעזרו לו עם התוכניות שלו ובגלל זה הוא נחוש.
ונתן? הוא מבין שיום אחד מישהו יחליף אותו בוועד. או שאולי ימאס לו והוא יעזוב בעצמו. אז כדאי לנתן שיהיה איזה פנטהואז טוב לשבת בו ולכתוב זכרונות על ימיו כיו”ר הוועד. פנטהואז בבניין אחר כמובן. יוחלף או יעזוב, בבניין הרקוב שהוא משאיר אחריו (עם תמ”א או בלי), הוא כבר לא ישאר.

ועד בית

מכות

פעם במהלך סדר פסח, בכוסית השלישית בערך, התחלתי לחשוב על איך הייתה יציאת מצריים מהצד של המצרי הפשוט. למשל, זה שעבד בתחזוקה של מרכבות פרעה, או סתם אחד שהיה צריך לשפץ את תעלות ההשקייה מהיאור. איך זה היה להיות מצרי פשוט כשכל המכות האלה נופלות לך על הראש, אחת אחרי השנייה בקצב מטורף. בימים האחרונים התחושה הזאת הולכת ומתבהרת לי.

נהרות עולים על גדותיהם, דם נשפך ברחובות (הפעם דם מאנשים, לא מהיאור), מתברר שמי השתייה שלנו נגועים בדבר ושחין, מכת ברד, מכת חושך ועוד כמה מכות שאפילו במצרים לא היו: מכת מטענים פליליים, מכת תאונות דרכים, מכת מתווה הגז, מכת העגבניות, מכת הדואר ועוד כהנה וכהנה. במקום מכת בכורות קיבלנו היום מכת ביקורות שרק מדגישה שבניגוד למצרי המסכן שהכל נגזר עליו משמיים, כל המכות שלנו הן מידי אדם או לפחות היה ניתן לצמצם משמעותית את הנזק. חברת החשמל אומרת שאין לה מספיק כוח אדם להערך לחורף ולהתמודד עם הנזקים של “הסופה”, ופתאום מתברר שיש לה 2,500 איש מיותרים. במקום לתמרץ אנשים לעבור לפריפריה, מקצצים להם בהטבות. מה הפלא שאם כל מי שחי פה רוצה לגור ברדיוס של 20 ק”מ מת”א, כל המרכז הוא פלטה אחת של בטון? הרי אפילו משלוליות החורף כמעט לא נותר זכר, הכל בנוי, זאת הסיבה היחידה שאין גם מכת צפרדע – חיסלנו את כולן. תשתיות חדשות אין, וגם התשתיות הישנות לא מתוחזקות. לאן חשבתם שהמים ילכו?

גם לנו יש פרעה, וחרטומטומים שלוחשים על אוזניו. בניגוד לפרעה המצרי שחווה את כל המכות כמו המצרי הפשוט, פרעה שלנו בכלל לא יודע על מה מדובר. יש חשמל, יש עגבניות , טסים לפה, טסים לשם, פה מיליון, שם שבע מיליון, חגיגה! יש לי גם תחושה שפרעה שלנו לא ישאר פה כשהמוסיקה תיגמר. הוא לא אחד שירד למצולות… פרעה שלנו יטוס (מחלקה ראשונה) ומי שישאר מאחור יצטרך להתמודד עם כל המכות. בהצלחה לכולנו.

פרעה

מכות

זועביביז

אחרי שנים של מחקר בתחום ממשק מוח-מכונה, בסוף הצלחתי לייצר מכשיר שאני קוראSlide1 לו “אכפתומטר”.

הרעיון קצת מזכיר מכונת אמת: מחברים את הנבדק למספר אלקטרודות סביב המוח, שואלים את הנבדק שאלות, ועל ידי ניתוח תבניות הפעילות החשמלית במוח של הנבדק ניתן להראות עד כמה אכפת לנבדק מהנושא המוזכר לפניו. למשל, בהרצה שעשינו עם מדריכים בצופים נמצאו ערכים גבוהים של אכפתיות לתרומה לקהילה ושמירה על הטבע, וערכים נמוכים של אכפתיות לגבי מותג המכנס שהם לובשים. דגימה דומה בקרב מתרחצים בחוף פלמחים גילתה תוצאות הפוכות. המכשיר נמצא אמין ביותר ומשתמשים בו במחקרים רבים בעולם.

לשמחתי הרבה, לפני מספר חודשים, בשלהי כהונתו בתפקיד שר המדע, אישר לי השר דאז מר דני דנון להדגים את יכולות האכפתומטר במשכן הכנסת. לאחר מספר עיכובים הגעתי בשבוע שעבר לכנסת, והופתעתי לגלות נכונות רבה בקרב הפוליטיקאים שלנו לבחון את המכשיר. היה מספר לא מבוטל של חברי כנסת ושרים שעבורם קיבלנו קו ישר, בדקנו וכיילנו שוב את המכשיר, התוצאות התבררו כאמינות – לא אכפת להם מכלום.

התוצאה היותר מעניינת מבחינה מדעית היא הקורלציה הגבוהה בין התוצאות הממוצעות של חברי הכנסת מטעם הליכוד, ובין אלה של הרשימה (הערבית) המשותפת. בשינוי קל של השאלות קיבלנו פרופיל מאד דומה בקרב שתי האוכלוסיות כאשר התוצאה המדהימה ביותר היא ההתאמה המוחלטת שבין הפרופיל של ביבי וטיבי, עד כדי כך שכמעט ובלתי ניתן להבדיל בינהם.

הגרפים הבאים מראים את תוצאות הבדיקה של שניהם. הגרף העליון (הצבעוני), מציין את עוצמת הפעילות החשמלית בכל האלקטרודות במוח. לאחר הרצת האלגוריתמים שפתחנו, הגרף התחתון מציין את מידת האכפתיות כפי שחושבה בהתאם לפעילות זו. הקו השחור האופקי מציין את קו האדישות (אפס אכפתיות). מתחת לגרפים מופיעות השאלות שהוצגו לנבדקים מסודרות משמאל לימין. התוצאות לפניכם:

שם הנבדק: בנימין נתניהו, זכר, 65:Slide2

 שם הנבדק: ד”ר אחמד טיבי, זכר, 56:Slide3

  • חץ אדום בגרף מציין מקום שבו הסיגנל היה חזק כל כך שהמגברים נותקו כדי למנוע נזק למכשיר ההקלטה.

Slide4

משמאל, ביבי וטיבי משווים תוצאות:

זועביביז

Bibibuster

Filibuster:

The use of irregular or obstructive tactics by a member of a legislative assembly to prevent the adoption of a measure generally favored or to force a decision against the will of the majority

good cup bad cup

If we look at the Iranian nuclear deal as a Western movie, it’s easy to identify the characters: The Iranian leadership (not sure about the Iranian people) is the Bad Guy. They fund terror all over the world and they want to destroy Israel (the small yet strong, sometimes annoying, kid in town). Obama is the Good Cop. He received a Nobel before sneezing twice in the White House. As the Good Cop, Obama wants two things: finish his shift as quietly as possible so he can get home to rest, and add something positive in his resume. According to the script, the Good Cop should get into the interrogation room with the Bad Guy and say: “you know I’m sorry about having you here and me pressing you on this matter, I want to finish it as quickly as you do. So let’s stop the nuclear enrichment we both know you’re doing for a bomb, let’s cut the BS with the rockets that you develop to carry the bomb, and let’s set a proper inspection of your facilities, because I don’t trust you. You might not like it, but if you disagree, I will leave the room and you know what’s going to happen next: Bibi will get in. And you know him, he’s a psycho, you can never tell what he’s going to do because he is a PSYCHO”. Then, in the Western, Iran agrees to these terms followed by a “Happy End”. And this is Bibi’s main and most dangerous failure: He has not taken the role of the Bad Cop. The Bad Guy (Iran) thinks to himself: “this Bibi was unable to restrain Hamas, in several attempts he’s had, and these poor bastards only have weapons which are leftovers of ours, or what they can manufacture themselves. So what can he do to ME?! ” Even worse is what Obama thinks about Bibi: “Chicken Shit”. Coming straight from his administration. Anyone knowing anything about American culture knows there is no worse insult than that. So what cards does Obama have? The only thing that matters to him is that this crisis will not explode while he’s in office. So he’s buying some time. He came to negotiate without any ability to negotiate, with a Persian!

As always, Bibi tries to compensate for his inability to act, with talking. His trying to influence things through US politics has made things worse with Americans not only thinking of him as a coward but also being disrespectful. And now Obama has retaliated in the same manner that, he too, excels in: talking. Only few people know how Obama bought his votes as opponents of the deal failed to muster the 60 votes necessary to move forward with the measure in a 58-42 vote. If the measure had been approved, it would have forced Obama to veto it to save the nuclear deal. Not that he wouldn’t have, but now he doesn’t need to face this shame alone, he can share it with 42 others. This political move made Obama very pleased:  “This vote is a victory for diplomacy, for American national security, and for the safety and security of the world”. No it’s not. It’s a political and shameful trick, a victory is something entirely different..

“I am heartened that so many senators judged this deal on the merits, and am gratified by the strong support of lawmakers and citizens alike,” Obama said. “Going forward, we will turn to the critical work of implementing and verifying this deal so that Iran cannot pursue a nuclear weapon, while pursuing a foreign policy that leaves our country — and the world — a safer place.” No it won’t. All Obama really did is to weaken the American stand and to remove any economical limitation that might have really stopped the Iranian pursuit for a nuclear bomb. Neither is this the first circumstances in which Obama fails to act in time, or at all. The same goes for Syria and ISIS with the results of this lack of intervention in front of our eyes.Obama

So, while the two politicians despise each other (both are right…), we have finally found out that they are essentially very much alike, both are good in one thing: Talking.

Problem is, all the Bad Guys around now know it

Bibibuster

שיעור בחשבון

כיתה

לרגל פתיחת שנת הלימודים (ובמיוחד לרגל עלייתה של ביתי הבכורה לכיתה א’) יצאתי לבדוק איך נראית תמונת מחזור טיפוסית, בכיתה טיפוסית בארץ. באותה הזדמנות ניסיתי לפתור חידה בחשבון שמציקה לי (ולרבים אחרים), חידה קצרה ופשוטה: איפה הכסף? בקצרה, משרד החינוך מוציא 25,000 ש”ח על כל תלמיד מדי שנה (החישוב למטה). בואו נראה מה הכיתה שלנו עושה עם הכסף הזה.

ראשית, לקחנו כיתה ממוצעת בישראל ובה 27 תלמידים בלבד. אם אתם קוראים את הפוסט הזה רוב הסיכויים שלא אתם ולא הילדים שלכם למדתם בכיתה כזאת “קטנה”, אלא בכיתה עם למעלה מ 30 תלמידים. על כל ילד שנוסף לכיתה של הילד שלכם מעל 27, יש פחות ילד בכיתה אחרת, רובן במגזר הדתי-חרדי. אז אם בכיתה של הילד שלכם יש 32 תלמידים בכיתה, בכיתה שם יש 22. הבדל של כמעט שליש פחות.

אז בכיתה הממוצעת, בשורה הראשונה מלמטה יושבים מצד ימין שישה תלמידים חמודים. ב 25 אלף ש”ח כל אחד מהם מכסה את עלות השכר של מורה למשך חודשיים, עם המשכורת הזעומה של רוב המורים זה אפילו מספיק לשלושה חודשים… אז למשל אייר החמודה משלמת חודשיים, אדר (בא’) עוד חודשיים ואפילו חשוון הנודניק שמתעקש שיקראו לו מר חשוון, תורם חודשיים לשכר המורה של הכיתה. כלומר, ששת הילדים הללו הם יותר ממה שצריך לשלם עבור משרת מורה מלאה. אם יש מורה שיש לו חצי משרה בכיתה הזאת וחצי בכיתה המקבילה, אז הוא מקבל מכל כיתה את חלקו בהתאמה. סך הכל, כל כיתה צריכה משרת מורה אחת.

לשמאלם של השישייה הזו יושבים התאומים החמודים סולי ודרי. שקי הכסף שהם מביאים איתם הולכים לעזור לתלמידים עם מוגבלויות למשל. זה 7.5% מהתקציב של הכיתה שהולך לעזור לתלמידים בכיתות אחרות. לא מעט, אבל זה חשוב והם עוזרים.

בשורה למעלה מימין אנחנו פוגשים את עדי ושיאון שהכסף שלהם משמש לכל מיני תוספות של תכנים ועזרים לכיתה. גם הם ביחד מכניסים 50 אש”ח שאם פורסים את זה על חודשי הלימוד (נגיד 8 נטו, למעשה יותר קרוב ל 6.. ), זה אומר שלכיתה הזאת יש תקציב של מעל 6000 ש”ח כל חודש להעשרה. נחמד לא?

משמאלם יושבים שני בני דודים: גדי לה ומינה לה. גם גדי משלם מכיסו עבור משהו שהוא לא זקוק לו, תוספת של כיתות לשנים הבאות. אבל זה חשוב אז הוא תורם. זה אולי לא נראה הרבה אבל מדובר במעל 3.5% מהכסף שיש בכיתה. פי שניים מקצב הילודה. זה אומר שבבית ספר שבו יש נניח 20 כיתות, שבו יצטרכו לבנות כיתה נוספת כל כמה שנים, יש חצי מיליון שקל כל שנה (20 ילדים כמו גדי, 25 אש”ח כל אחד) לטובת העניין. חתיכת כיתה אפשר לבנות בכסף הזה… מינה משלמת עבור המשכורת של המנהלת, הסגן, המזכירה וכו’. צריך לזכור שהיא משלמת רק את חלקה היחסי של הכיתה שלה – מעבר לארבע כיתות בבית ספר וגם כל המנהלה מקבלת אחלה משכורת. שי רותים תורמת את חלקה לטובת הכלל, שק הכסף שלה מיועד לשלם דברים כמו חשמל, מים וניקיון שהכיתה שלה צורכת. שוב, בשמונה חודשי לימוד מדובר ב 3000 שקל כל חודש לכל כיתה. חיים טוב החברה האלה. אבל התחזוקה השוטפת לא מספיקה וכל שנה צריך להחליף מזגן, לוח, שולחנות וחלון, פה הכסף של שי פוצים נכנס לתמונה. נוסיף עוד 25 אלף שיהיה מסודר.

אחרי שדאגנו לכל מה שהתלמידים תכלס’ צריכים, והיינו די לארג’ים איתם, עם המורים שלהם ועם תלמידים חלשים (שצריך וחשוב לעזור להם), אנחנו מסתכלים למעלה ורואים שנשארנו עם כמעט מחצית מהכיתה שאנחנו לא יודעים מי הם? לאן הכסף שלהם הולך? מה שבטוח, הכסף שלהם לא משרת אותם בשום אופן ישיר. מחצית מהסכום!!! אם ניקח אומדן יותר מדיוק, נתחשב בעובדה שבתי ספר רבים לא מתוחזקים כראוי, שלעיתים חסר שם נייר טואלט בשירותים, שהמורים לא משתכרים שכר כזה גבוה (נמוך..) עולה שהרוב המכריע של הכסף לא מתקרב אפילו לתחתית.

איך יכול להתקיים ארגון כל כך לא יעיל שבו יותר ממחצית מהתקציב שלו לא משרת את הצרכנים שלו? שר חינוך לא צריך לעשות שום דבר פרט מלמעוך את הפירמידה המעוותת הזאת. לדתיים שבינהם, ככתוב: “ומעכת בה יומם ולילה”. עשו לנו טובה, עזבו אותנו מ”האחר הוא אני”, “האחר הוא לא אני”, “אם אין אני לי מי שמאחורי ומצדדי”. אתם הגעתם לתפקיד במקרה, רובכם לא מבינים בחינוך, או מתעניינים בחינוך, פשוט נקלעתם לתוך זה. תתרכזו במה (שאולי) אתם מבינים בו, ויכולים מהר מאד להשפיע יותר מכל הרפורמות חסרות הפשר והתוחלת שאתם הוגים, שגם הן מבזבזות לנו כסף. תפסיקו לבכות שחסר לכם כסף, יש לכם יותר מדי כסף. קודם כל תבדקו לאן הוא נשפך, נראה שיש לכם הרבה נזילות שאתם לא מכירים. אחר כך תתחילו לסגור את כל הצינורות המיותרים ותדאגו שהכסף יזרום למטה. רק למטה, לתלמידים.


קצת חישובים: החידה הזאת כל כך גדולה והפערים כל כך גדולים שאין צורך לדייק בחישוב יותר מדי, מספיק לקחת סדרי גודל. אשמח לתיקונים. במדינת ישראל הילודה גבוהה יותר משאר מדינות המערב ולכן יש סדר גודל של שני מליון תלמידים. אבל מרכיב החינוך בתמ”ג גדול אף הוא – מעל 8%, אולי הכי הרבה בעולם באופן יחסי. מה שמביא את ההוצאה הכוללת שלנו לחינוך למעל 80 מליארררררד ש”ח. (למי ששכח, ככה כותבים את המספר הזה: 80,000,000,000). כך שעל כל תלמיד אנחנו מוציאים 40 אלף ש”ח כל שנה. לסבר את האוזן, זאת פחות או יותר עלות שכר הלימוד של המוסדות היותר יקרים בארה”ב (עלות נטו, הם מפרסמים עלות הרבה יותר גבוהה אבל רוב הסטודנטים משלמים בפועל בסביבות עשרת אלפים דולר לשנה). השנה תקציב משרד החינוך עמד על כמעט 50 מליארררררד שקל (מה שמראה כמה החינוך חינם, אנחנו מוספים עוד 30 מליארד) כך שכל תלמיד עולה למשרד החינוך 25 אלף ש”ח. סדר גודל.

שיעור בחשבון